תעודות וסוף השנה. הלנצח ילכו יחד? מה אפשר לעשות ואיך?

תעודות

אוי אוי אוי, יש לנו כל כך מה לומר על כל עניין התעודות שהקדשנו רק בשבילן מפגש שלם בקורס שלנו למנהלי מחלקות חינוך ובתי ספר. אבל מכיוון שסוף השנה הגיע, והנושא שב ועולה בכל שיחה, אנחנו חייבות לפרוק את אשר על ליבנו ולהציע לכן ולכם נקודת מבט אחרת על כל העניין, ונתחיל במה שיש לנו היום ביד:

התעודה המקובלת היום מאפשרת למערכת לשפוט את התלמיד אבל היא לא תומכת בלמידה.

כן, אנחנו יודעות שאתם כבר יודעים את זה ורוצים לשנות את זה, ולכן התכנסנו כאן היום. אבל מה חשוב לשים לב אליו במשפט שבכותרת? שהתעודה היום באה ממקום שיפוטי. היא מאפשרת לעשות מה שעושים כל המבחנים הגדולים במערכת החינוך (מיצ"ב, בגרות וכולי): לסדר את כולם על אותו הציר בצורה סטדנרטית (ולכן אנחנו קוראות לסוג הזה של המדידה "מדידה סטנדרטית"). למה זה לא טוב, כולם כבר יודעים אבל נשאלת השאלה - למה זה טוב?

זה טוב כדי לקבל החלטות לגבי משאבים מוגבלים שכולם רוצים וצריך להחליט למי הכי כדאי לתת אותם (כמו מקום באוניברסיטה למשל).

בוודאי כבר הבנתם שתעודת סוף השנה לא אמורה לשמש אותנו כדי להחליט מי יקבל מה. אז איך קרה שתעודות המחצית וסוף השנה נראות ומתנהגות כאילו הן מיועדות לקבלת החלטות סטנדרטית? פשוט מאוד. ככה אנחנו רגילים לחשוב. אנחנו רגילים שהציונים "החשובים" מגיעים בפורמט כזה, ולכן גוזרים מהבחינות הסטנדרטיות את כל צורת ההערכה שלנו. גם כשכבר קיבלנו רשות לעשות הערכה חלופית, רובנו עדיין חושבים שהיא לא רצינית ושהיא לא באמת נותנת מענה לצרכים שלנו. רובנו צודקים כמובן, כי קיבלנו רשות לעשות הערכה חלופית על מנת לקבל החלטות, אבל לא את הכלים להסיק ממנה מסקנות ולקבל החלטות קובעות יותר או פחות.. נשארנו עם כמה כלים חביבים למשחוק חווית הלמידה ותו לא.

נחזור למקור - למה צריך בכלל הערכה?

הערכה הכרחית ללמידה. היא המשוב על הלמידה שהכרחי גם ללומד וגם למורה. בלעדיו לא נדע אם הבנו או לא הבנו, ומה דרוש על מנת להגיע לשלב הבא בלמידה. זהו תפקידה של ההערכה החינוכית, לפני כל דבר אחר. אם היא לא ממלאת אותו, כל מה שנותר ממנה הוא שיפוטיות ותו לא. טבלאות ליגה במקרה הטוב, כלי ניגוח במקרה הנורא.

כדי שהערכה תוכל למלא את תפקידה החינוכי, היא חייבת לתת תשובה ערכית ונגישה לשאלה - על מה הציון מעיד? מה המשמעות שלו? בהערכה סטנדרטית, התשובה הסטטיסטית היא מי מתחתיתך ומי מעליך, וגם עונה על השאלה - עד כמה זה נכון שאתה נמצא במקום המסוים שלך ואחרים במקום שלהם (יכול להיות למשל שהמבחן לא מדד אותך מספיק טוב, ובעצם הציון שלך היה צריך להיות גבוה יותר). נשאלת השאלה האם זו מטרת ההערכה שלנו בלמידה? המטרה המשותפת לכל המחנכים היא היא לשפר את הלמידה. מכיוון שרובינו חיים בעולם שבו ההצלחה היא ביחס לאחרים, רובנו נמצא ערך בהערכה שמדרגת אותי באופן יחסים לאחרים. ומכאן המסקנה הראשונה והחשובה שלנו היא שהתעודה הנוכחית והמוכרת מתאימה למי שהמטרה שלו היא דירוג יחסי. כלומר - קריטי להגדיר בצורה חד משמעית מהי המטרה בלמידה בבית הספר שלנו. אם המטרה שלכם היא עדיין לעמוד ביעדי משרד החינוך, אז אי אפשר לוותר על ממדי הציון הקיימים היום. אבל אפשר להוסיף להם ממדים נוספים.

חשוב להוסיף לתעודות שלנו מימדים שמבטאים את הערכים הלוקליים של בית הספר שלנו, של הרשות המקומית שלנו ושל המקום שבו אנחנו חיים

למשל, אם היעד שלנו הוא לפתח מנהיגות ואנחנו לא מודדים את זה - מה שאתה לא מודד לא קיים. המערכת לא תצליח להתכוונן באמת להטמעה של שגרות וסדירויות שמפתחות מנהיגות, משום שעצם המדידה מגדירה לנמדדים את הציפיות ושלל הפעולות שרלוונטיות לביטוי המעשי של ערך המנהיגות בבית הספר שלנו. אם אנחנו רוצים למדוד את - צריך להחליט אם זה יחסי או ביחס לעצמו - או שניהם גם יחד? קריטי לענות תשובה כנה ומודעת על השאלה הזאת, כי היא מגלמת בתוכה את חרב הפיפיות של המדידה. מדידה מעגנת במציאות התנהגוות, אבל אם לא נגדיר אותה היטב, אנחנו בסכנה ברורה ומידית לעיוות ההתנהגות של הנמדדים

חרב הפיפיות של המדידה - ערך לקבלת החלטות מחד, סיכון חמור לשיבוש מוחלט של התהליכים במערכת מאידך

בהמשך לדוגמא שלנו, אם אתה המנהל אומר לילד: "תן בי אמון, אני מאמן אותך במנהיגות", ואז מדרג אותו בטבלת ליגה של מנהיגים יותר ומנהיגים פחות - עשית לתלמיד בדיוק מה שהמיצ"ב עשה לך בבית הספר שלך. אם מדברים על אמון חייבים להוציא את האינטרסים המנוגדים והכוונות הכפולות והמשולשות מהמשוואה. ניגודי האינטרסים במדידה הם תוצאה של שימוש בכלי שמיועד למטרת קידום למידה למטרות של קבלת החלטות: כמו למשל להשתמש במבחן שמיועד לעזור למורה להבין את פוטנציאל המנהיגות של ילד, על מנת להחליט מי מהילדים יקבל ציון גבוה במנהיגות בסוף השנה, או כמו להשתמש במבחן שמיועד לצורך פנימי של מנהלים לדעת אם תוכנית לקידום לימודי המתמטיקה בבית הספר שלהם היא אפקטיבית, על מנת לדרג את בית הספר ולהחליט אם הוא בית ספר מצטיין ולשבח אותו או הוא בית ספר חלש שזקוק לתשומות נוספות של משרד החינוך.

אז מה צריך להיות בתעודה שמשרתת את הלמידה?

דבר ראשון, צריך לתכנן את התעודה בהתאם למטרות האמיתיות של צוות החינוך וצוות הניהול של בית הספר. התעודה צריכה לבטא את מכלול האינטרסים והערכים של בית הספר כארגון. לא ייתכן שבבית ספר שבו ההורים והתלמידים מוכוונים להשיג ציונים גבוהים בבגרות - לא יופיע ציון מספרי שמשקף את ההישגים במתמטיקה. לעומת זאת, בבית ספר שלא מאמין באופן עקרוני בלמידה דיציפלינרית, אין שום סיבה להציג ציון כזה.

על מנת ליצור תעודה טובה יש צורך להגיע להבנה ברורה של התחומים שבהם זקוקים הלומדים לשיקוף של תהליך הלמידה שלהם, והתחומים שבהם צריך בית הספר להנגיש לתלמיד ולהוריו את קבלת ההחלטות שלו לגבי התלמיד (חלוקה להקבצות, השמה במסלול לימודים כזה או אחר וכן הלאה). לאחר מכן יש צורך להחליט האם יש צורך בציון יחסי לכיתה או לשכבה, או בציון שמתייחס ליכולות האישיות של התלמיד עצמו, או שניהם גם יחד. מכאן ניתן לצאת ליצירת מדדים מתאימים לכל אחד מהתחומים הרלוונטיים, ולכלי מדידה שמתאימים להם - שיכולים להיות רפלקטיביים, חלופיים או סטנדרטיים. הכל לפי הצורך.

ונשלח אתכם לדרך עם מחשבה אחת קטנה לדרך: אולי אפשר להגיע למצב שבו לא צריך תעודות בכלל?

...וודאי שאפשר, תעודה היא חלק משיח בין הלומד לסביבה הלימודית. אם המשוב הוא יומיומי ומדויק, אפשר בהחלט להגיע למצב שבו אין כל צורך להגיע לנקודה סטנדרטית אחידה של מתן משוב, אלא להפיק דו"ח מצב למידה בכל זמן נתון, ולפי הצורך. תחשבו על זה :)