אני יודעת, כן.. מדובר בנושא מתיש, מטריד ומשעמם. אנחנו לא אוהבים מבחנים. אנחנו לא אוהבים לעמוד למבחן. לא אוהבים שיפוט וביקורתיות. בטח שלא אוהבים שמביישים אותנו. אז אנחנו מתנגדים לציונים ומתנגדים למבחנים. ובצדק.
אבל!
מדידה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, ואפילו מהגוף שלנו. המוח, מערכת העצבים והבלוטות השונות בגוף שלנו מודדים ללא הרף את מצבנו הפנימי ואת העולם החיצוני. מערכת החיסון שלנו מנטרת בלי הפסקה את כל המערכות האחרות וגם את מה שאנחנו נחשפים אליו מבחוץ. חוץ מזה, יש המון מדידות שאנחנו נהנים מהן בלי סוף - מאסטר שף, תחרויות ספורט, בחני "דע את עצמך" במגזינים ובאפליקציות מפגרות בפייסבוק (הידעתם? בגלגול קודם הייתי נמרה בנגלית!). מה ההבדל בין שלל מצבי המדידה המהנים לבין המעטים שאנחנו שונאים כל כך?
ויש גם מדדים שמספקים לנו מידע חיוני ואף אחד לא מפתח כלפיהם רגשות אישיים - מדד המחירים לצרכן, שער המטבע שמפרסם בנק ישראל... למה זה קורה?
רמת ההשפעה הישירה והמידית של המדידה על החיים שלנו
אם המדידה ממקמת אותי ביחס לאחרים בעולם בתחום שלא חשוב לי במיוחד, כמו כמה ענבים אני יכולה לאכול בדקה, או המיקום של אורך האצבע המורה שלי ביחס לשאר האנשים בעולם, זה יכול להיות פרט טריוויה משעשע. אם יסבירו לי שאורך האצבע שלי מעיד על האינטיליגנציה שלי, הנתון הזה כבר יקבל משמעות שיכולה לעורר בי רגשות לכאן ולכאן.
אם אורך האצבע שלי יקבע באיזה בית ספר אלמד, לאיזו מכללה אתקבל ואולי גם באיזה מקצוע אעסוק, פתאום יהיה לו מעמד חשוב בצורה יוצאת דופן. אם אצבע קצרה תהיה זו הנחשקת, אנשים יוכלו לבייש אותי על היותי בעלת אצבע ארוכה מהנורמלי. יהיו כיסויים מיוחדים לאצבע המורה והיא תקבל מעמד איקוני בתרבות הפופ. יהיו ניתוחי קיצור אצבעות. אנשים בעלי אצבעות ארוכות שלא יוכלו לממן את הניתוח יבחרו להסתיר אותן. אולי אפילו תתפתח נורמה שלפיה זו גסות רוח להציג את האצבע המורה לראווה וכלנו נתחיל ללבוש ככפות איגרוף כדי להסתיר אותה. אחר כך תקום תנועה של אנשים שחושבים שכל עניין האצבע המורה איבד כל פרופורציה ושיש עוד דרכים להסתכל על העניין.. יהיו כאלו שידרשו להפסיק למדוד את אורך האצבע לאלתר ולהתמקד בפיתוח כישורים חשובים יותר, כמו יכולת הקפיצה לגובה.
אז הבנו את הקטע נכון? אם המדידה קובעת עלי, היא מרגישה שרירותית ולא צודקת. אם היא ממקמת אותי ביחס לעולם, היא מועילה או לכל הפחות - מהנה.
האם ניתן ליצור מדידה שיש לה השפעה ממשית ומידית, והיא גם מהנה, או לפחות מועילה?
התשובה היא כן.
איך עושים את זה?
1. מפחיתים את תחושת חוסר השליטה באמצעות שיתופיות ביצירת כלי המדידה. היישום של שיתופיות במדידה הוא פיתוח משותף של הכלי בתהליך דיאלוגי: מגדירים מטרה משותפת, יעדים משותפים, המודד מפתח טיוטה ראשונה - ומחזיר אותה לנמדד כדי לדייק אותה. בסופו של דבר הכלי משמש את המודד ואת הנמדד לקבלת החלטות משותפת. עוד על זה בפוסט הבא עלינו לטובה :)
2. ומכאן נובע - המדידה הגמישה, המותאמת לצרכים היא בהכרח מדידה שמקיימת דיאלוג בין המודד לנמדד. כלומר - מדובר בתהליך של תקשורת. ואם תקשורת - הרי שבימים האלו ובזמן הזה האפשרויות רבות מתמיד. הטכנולוגיה מאפשרת לנו אינסוף דרכים לדבר לעומק ולרוחב, עם אנשים בודדים ועם קהלים גדולים. החוכמה היא לבחור את הכלי הנכון כדי לשרת את מטרות המדידה בצורה הטובה ביותר. בואו לדבר איתנו על מדידה ככלי תקשורת בקבוצת הפייסבוק המהממת שלנו - עושים מדידה והערכה אחרת בחינוך.